פסק-דין בתיק ב"ל 42753-03-13

1.         זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 11/2/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערערת נכות יציבה בשיעור 40% ("ההחלטה").

2.         טענת הערעור העיקרית היא שהמערערת לא ידעה על חוות דעתו של ד"ר ברעם, היא לא הומצאה לה ולכן לא התאפשר לה לטעון כנגדה. נטען עוד כי הוועדה לא התייחסה כראוי לאבחון הרפואי של ד"ר ג'אברין מיום 16/12/12.

3.         לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

4.         אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

ביום 11/2/13 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לכירורגיה ומומחה לפסיכיאטריה, עיינה בחומר הרפואי והקשיבה לתלונות המערערת. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול. הוועדה קבעה למערערת נכות בשיעור 10% בגין מצב לאחר כריתת כיס מרה, ו- 40% נכות בגין הפרעה סכיזו-אפקטיבית.

5.         המערערת טענה בערעורה, כי הוועדה התעלמה מהטיעונים שהועלו בערר ומתלונות המערערת על התקפים של כאבי בטן. אין לקבל את הטענה שכן נטענה בעלמא ללא כל ביסוס. כך, למשל, למקרא פרוטוקול הוועדה עולה שלא עלתה בפני הוועדה כל תלונה על כאבי בטן. המערערת גם לא הצביעה על מסמך רפואי המעיד על מגבלה כאמור. גם הטענה שהוועדה לא התייחסה לטענת המערערת לפיה היא "סובלת מבעיות רפואיות וגופניות קשות", אין לה על מה שתסמוך. מדובר בטענה כללית שאינה נתמכת במסמך רפואי מהותי המחייב התייחסות הוועדה. לפיכך, טענת ערעור זו נדחית.

6.         דין הטענה שהחלטת הוועדה אינה מנומקת ושגתה הוועדה משהעמידה את נכותה של המערערת בשיעור 40% - להידחות. כלל הוא שקביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו של הנכה, הינן בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהוות בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה.

7.         אף אין לקבל את טענת המערערת כנגד המסמך הרפואי של הפסיכיאטר ד"ר ג'בארין. מדובר במכתב רפואי הניתן במהלך הטיפול השגרתי. המסמך הרפואי של ד"ר ג'בארין מתאר את מצבה של המערערת ואת הטיפול הרפואי שהיא מקבלת. אין בו המלצה לקביעת נכות ואין מדובר בחוות דעת. וודאי שלא מדובר במומחה יועץ לוועדה, והעובדה שהתבקשה הערכה של ד"ר ג'בארין אין בה כדי להפוך את המסמך הרפואי לחלק מהחלטת הוועדה. מכאן, שנדחות טענות המערערת ככל שהן מופנות כנגד הסיכום הרפואי של ד"ר ג'בארין. זאת ועוד: למקרא החלטת הוועדה ברור, כי עיינה במסמכים רפואיים שונים מאת ד"ר גבארין, וביניהם מכתבו מיום 16/12/12. הוועדה התמודדה עם הנושאים הנזכרים במסמך ד"ר ג'בארין, ומצאה - כמותו - שהמערערת סובלת מהפרעה סיכזו-אפקטיבית.

8.         גם טענות המערערת כנגד חוות דעת היועץ בתחום הפסיכיאטריה דינן להידחות. כפי שהובהר בדיון, בתום תקופת הנכות הזמנית, נבדקה המערערת על ידי יועץ מומחה לפסיכיאטריה, ד"ר ברעם, ביום 24/12/12, אשר ייעץ לוועדה מדרג ראשון. בפני ד"ר ברעם עמד מכתבו הרפואי של ד"ר ג'בארין מיום 16/12/12. בהקשר זה יובהר, כי בית הדין מעביר תחת שבט ביקורתו המשפטית את החלטת הוועדה הרפואית לעררים. החלטת הוועדה מדרג ראשון נבלעת בהחלטת וועדת העררים, אשר בוחנת את כלל עניינו של הבא בפניה.

גם הטענה שהמערערת לא ידעה על חוות דעתו של ד"ר ברעם, דינה להידחות. לא ברורה טענת המערערת לפיה לא ידעה על החלטת ד"ר ברעם, שכן נבדקה על ידו וגם הגישה ערר כנגד החלטת הוועדה מדרג ראשון שקבעה למערערת נכות בשיעור 40%. בעקבות ערר המערערת התכנסה הוועדה נשוא ערעור זה, אשר כאמור, אישרה את החלטת הדרג הראשון.

9.         מכאן, שלא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה, קביעות אשר הינן בתחום סמכויותיה הבלעדי של הוועדה.

10.       לאור האמור - הערעור נדחה בזאת.

11.       אין צו להוצאות.

12.       לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ג' סיון תשע"ג, (12 מאי 2013 ) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: